אמונה ושאלות קיומיות – למה חשוב לשאול גם כשאין תשובות מוחלטות

בעידן שבו המידע זורם מכל כיוון והגבול בין אמונה לידיעה הופך להיות דק מאוד, מתחיל המסע הפנימי האמיתי- ללמוד איך לשאול. זה בגלל שאמונה היא אחד הנושאים העמוקים והאישיים ביותר, שיש מי שמוצא בהם תשובה לכל שאלה, ויש מי שהיא מעוררת אצלו שאלות נוספות. חוסר התשובה הברורה לשאלות באמונה, וגם השפעתה על המשפחה, על החברה ועל הדרך שבה אנחנו מחנכים את הילדים מובילים לשאלה- מדוע בעצם חשוב לשאול שאלות באמונה?

השאלה ככוח מניע ולא כאיום

אמונה בריאה אינה בנויה על פחד מהשאלה, אלא על הרצון לגדול מתוך סקרנות, לגלות ולהבין. לכן, למרות שרבים בעולם הדתי ומחוצה לו חוששים כי שאלות יערערו את אמונתם, בפועל הן אלה שמעמיקות אותה. במקום להישען רק על מה שנאמר לכם, אלה ששואלים, מתמודדים ומתלבטים, מוצאים את הדרך לחוות את האמונה בעצמם, מתוך בחירה ולא רק מתוך הרגל. זו הסיבה לכך שהשאלות הן לא סימן לחולשה, אלא סימן לבגרות, והן הופכות את האמונה לאישית ומשמעותית יותר.

חינוך ילדים בעולם של ספקות ואמונה

החשיפה לשאלות מוסריות ופילוסופיות מגיל צעיר, צריכת אינסוף תכנים ושמיעת דעות מכל כיוון מאפיינים את המציאות של הדור הצעיר, שנולד לעולם פתוח, שקוף ונגיש. בתוך המציאות הזאת, נדרש מההורים והמורים לנהל שיח פתוח על אמונה ולא לחשוש ממנו. עיקרוו של חינוך ילדים בריא הוא ללמד איך לחשוב, במקום להכתיב מה לחשוב. על כן, במקום לנסות "לכבות" שאלות, עלינו ללמד את הילדים לשאול נכון- מתוך כבוד, הקשבה ורצון להבין. מקום להתרחק, ילד אשר מרגיש כי מותר לו לשאול- דווקא מתחבר. הוא מבין שהאמונה שלו נבנית ביחד איתו, צעד אחר צעד, ולא נכפית עליו.

שלום בית בעולם של אמונות שונות

כאשר בני זוג תופסים באמונות או ברמות דת שונות, הם נדרשים למצוא את דרך האמצע שבה כל אחד מהם נשמע ומכובד. זאת מכיוון שבתוך המשפחה, נושא האמונה יכול להפוך למקור למתח, אך באותה מידה, למקור לעוצמה. אמונה צריכה להיות גשר, ולא חומה. לכן, שלום בית אמיתי נבנה מתוך כיבוד הדדי גם כאשר אין הסכמה מלאה. אפשר לשמור שבת באופן מסוים, להבין שהמשמעות לבן או בת הזוג שונה, ועדיין לשבת יחד בשולחן באהבה. שאלה אחת משותפת יכולה לפתוח לבבות הרבה יותר מאשר תשובה חדה שסוגרת ויכוח, ולכן השיח על אמונה בתוך הזוגיות יכול להעמיק את הקשר, בתנאי שהוא לא נעשה ממקום של כפייה, אלא של רוך.

התמודדות בין חילוני לבין דתי – לא חייבים לבחור צד

מאחר שבכל משפחה, קהילה או מקום עבודה יש אנשים הנמצאים בנקודות שונות על הציר שבין אמונה לחופש ובין מסורת לקדמה- התמודדות בין חילוני לדתי היא אישית מאוד, ולא רק תרבותית או פוליטית. זו הסיבה לכך שחשוב לדבר על הנושא, דווקא בגלל רגישות החברה הישראלית. כל עוד השיח נעשה מתוך רצון להבין ולא לשנות, אפשר לחלוק אמונות, לשתף מחשבות, ואפילו "להסכים על שלא להסכים". כבוד הדדי אמיתי נוצר כששני הצדדים מבינים שכל אחד מהם מחפש משמעות בדרך שלו. זו הסיבה לכך שהאתגר הוא לא לטשטש את ההבדלים, אלא ללמוד לחיות איתם. גם אם הדרך שלנו שונה, השאלות הופכות דווקא כאן לכלי של חיבור. הן מזכירות לכולנו שכולנו בני אדם, פותחות שיח ויוצרות סקרנות.

כשאין תשובה – יש צמיחה

עצם העובדה שאנחנו מתלבטים, שואלים ומחפשים, זו כבר התקדמות רוחנית בפני עצמה, וזאת מכיוון שלא כל תשובה חייבת להיות מושלמת ולא כל דבר צריך הסבר מידי. היכולת לחיות עם שאלה פתוחה היא אחת המתנות הכי גדולות של האמונה. במקום לבטל את השאלות העמוקות על אהבה, בריאות, עתיד וצדק, האמונה נועדה להעניק להן קשר ולהזכיר לנו שיש משמעות גם כשלא הכל ברור. זאת מכיוון שהחיים עצמם מלאים באי-ודאות. אמונה אמיתית אינה דורשת לדעת הכול אלא דורשת להמשיך לשאול, גם כשלא בטוחים בתשובה. זו הסיבה לכך שאנחנו הופכים לשלווים יותר, סבלניים יותר, ואפילו אמיצים יותר כאשר אנחנו לומדים לקבל את חוסר הוודאות כחלק טבעי מהמסע.

לסיכום

מאחר שהשאלות אינן מחלישות אותנו אלא בונות אותנו, והופכות את הדרך האישית שלנו למשמעותית יותר, האמונה מציעה משהו אחר- קצב איטי, עומק ויכולת לחיות עם סימני שאלה, וזאת בניגוד לעולם המחפש תשובות מהירות.

אמונה בריאה פותחת דלתות ולא סוגרת אותן. תפקידה הוא לאפשר דיאלוג, סקרנות וגדילה מתמדת, אשר באים לידי ביטוי בבית, בזוגיות, בחברה ובנפש.

שאלת אמת, שאינה נועדה לוויכוח אלא להבנה, מאפשרת לנו לגלות אתעצמינו מחדש, ולא רק תשובות חדשות.