הכוח של סיפור אישי – איך ספרות יכולה לשנות השקפת חיים

ספר הוא דבר קסום שיכול "לתפוס" אותנו ולהשפיע משמעותית על החיים שלנו. העלילה לא חייבת להיות "מפוצצת" אבל כן חשוב הסיפור האישי והאם אנחנו מקבלים מהתוכן קול אנושי, חשוף, שמספר על פחד, תקווה, דרך, נפילה וקימה. ספרים הם לא רק צינור של מידע הם גם מעודדים אותנו לתנועה, למחשבה אחרת, אמפתיה גבוהה יותר, ולעיתים אפילו שינוי בהרגלים ובהחלטות הכי בסיסיות שלנו.

בשורה התחתונה, ספרות שמבוססת על חוויה אישית היא מעבר לאומנות, היא כלי משמעותי לשינוי תודעתי. זה המקום שבו רוני דיין פועל: להפוך את הקריאה למראה נקייה ומדויקת של החיים, ולהציע לקורא הזדמנות לבחור נקודת מבט חדשה.

למה סיפור אישי נוגע עמוק יותר

התשובה הישירה לכך היא שסיפור אישי משדר אמינות. סיפורים מהסוג האישי נטולים תיאוריה מרוחקת ויש בהם גוף ונשימה. אם אדם יכתוב על אובדן, על חיפוש משמעות בחיים שלו או על פיוס עם העבר הרחוק שלו אז הוא בעצם מזמין אותנו להיכנס לרגעים הכי אנושיים שיש. הזמנה מסוג זה מסוגלת לשבור את החומות שלנו: אנחנו מפסיקים להגן על העמדה הקבועה ומאפשרים לעצמנו להרגיש. ובדיוק בנקודה הזאת מתחיל שינוי. במקום לשאול דברים כליים כמו “מה נכון”, אנחנו שואלים “מה נכון לי עכשיו”. הכנות הזו, שלא מנסה להרשים אלא לגעת, מייצרת אמון, והאמון מאפשר לנו לבחון מחדש אמונות, דפוסים וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו שנים.

אמפתיה שמייצרת תזוזה פנימית

הספרות היא בעלת כח עצום והיא יכולה להושיב אותנו בכיסא של אדם אחר (ולו לרגעים בודדים). באמצעות הסיפור האישי אנחנו יכולים לפגוש תרבויות, מצבים נפשיים של אנשים אחרים ודילמות שלא חווינו. כשאנחנו מזדהים עם דמות בספר שאנחנו מזהים שהיא מפחדת לטעות, או עם אדם שמנסה לסלוח, אנחנו מתרגלים שריר חשוב: שריר האמפתיה. חשוב להבין, האמפתיה הזו לא נשארת בין הדפים והספרים שאנחנו קוראים אלא היא מחלחלת לשיחות בבית שלנו, לבחירות שאנחנו עושים בעבודה ואפילו לדרך שבה אנחנו מגיבים לביקורת. במקום להגיב בצורה אוטומטית, אנחנו יכולים למצוא עצמנו עוצרים רגע, נושמים, שואלים ומהר מאוד מגלים שהעולם נהיה פחות חד־ממדי ויותר עשיר בניואנסים.

בין מראה לדרך: מה אנחנו לוקחים מהקריאה

מעבר לכל מה שדיברנו עד כה, סיפור אישי טוב משמש גם כמראה וגם מצפן עברונו. שהוא משמש כמראה אנחנו הוא בעצם משקף לנו מצבים שבו אנחנו יכולים להרגיש תקועים: פחד מדחייה, צורך בשליטה, אמונה שעלולה להגביל אותנו או אנשים אחרים. ואילו כמצפן הסיפור יכול לשחרר בנו תנועה: אולי לשחרר דברים מסוימים בחיים, אולי לנסות שוב, אולי לבקש עזרה. אדם שקורא ספר מתוך תשומת לב והתעניינות או חיבור, מבין שהספר לא נגמר בעמוד האחרון, אלא ממשיך ללוות אותו במהלך היומיום – בבחירה להגיד אמת בשיחה קשה, ביכולת לבקש סליחה, או בהחלטה להשקיע זמן במה שבאמת מחייה אותנו. כאן נכנסת עבודתו של רוני דיין: להפוך תובנה לקרקע יציבה, רעיון להרגל קטן שמצטבר לשינוי גדול.

כשספרות פוגשת את החיים עצמם

יש ספרים שמסוגלים להזיז אותנו מאוד (לכל כיוון) ואילו ספרים אחרים לא מסוגלים להזיז אותנו מילימטר. קורא שמצא בסיפור אישי אומץ לבקש עזרה מקצועית לדומגא או אישה שקראה על החלמה ובחרה להפסיק להסתיר כאב שיש לה. לא מדובר על קסם אלא על התרחשות מדויקת בין מילים לבין הלב של הקורא. כשהשפה פשוטה והאמת לא מתייפייפת, אנחנו מרשים לעצמנו לדמיין עתיד אחר.

לסיכום

הספרים של רוני דיין הם בדיוק כפי שתיארנו סיפורים אישיים ונוגעים ללב. ספרים שמדברים על משמעות, על הידוק ערכים ועל מטרות כאלה ואחרות. אך עם זאת, הכל נעשה מזווית אישית שבה כל אדם יכול להתחבר ולו לחלקים מסוימים בספרים בעלי המשמעות העמוקה. 

חושבים שיעניין חבר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם

כשתראה מישהו
שעשה את זה
תלמד ממנו

ורוני דיין לא בא ללמד, הוא בא לשתף אמת.

הספרים שלו מחכים להחכים גם אותך.